<h1>רבינו ירוחם נ"ה ח"ה</h1>
<h2>דף לט.</h2>
סכין שחתכו בו בפסח ואחר כך חתכו בו בצל אחר שגררו ממנו כל הבצק מותר הבצל דסכין לא בלע מן החמץ בצונן ולא דמי לסכין של איסור שחתכו בו בצל או צנון או שומים שאסרו בעל התרומה כמו קורט של חלתי' כמו שכתבתי במקומו [ני"ז ח"ח] אפי' אינו בן יומו דהתם אגב חורפייהו דבצלים מחליא ליה לסכינא והוי נותן טעם לשבח כך כתבו המפרשי' ע"כ.
<h2>דף סו.</h2>
וחמץ שאיסורו בכל שהוא יש מי שכתב שאם נתן טעם לפגם אסור דלא אמרינן נותן טעם לפגם מותר בדבר שאיסורו במשהו ויש מי שכתב דלא שנא וכתבתיו בדיני תערובות [נט"ו ח"ה] ומה שאמרו דשיעורו במשהו דוקא בדבר איסורא אבל בספק איסורא אזלינן בתר רוב' ואמרינן כל דפריש מרובא פרי'.
<h2>דף סו:</h2>
ועתה אכתוב לך דין תערובת חמץ והן שלשה חלוקין. האח' אם נתערב קודם הפסח. הב' אם נתערב בתוך הפסח. הג' אם נתערב אחר הפסח ועבר עליו כב' הפסח ואלו דיניהם הא' כל חמץ שנתערב קודם הפסח אפילו שנתערב ביום י"ד מו' שעות ולמעלה כיון שאין הכרת באותו זמן הרי הוא כשאר איסורין של תורה ובטל בס' ומותר באכילה אפילו בפסח מאח' שנתבטל קודם הפסח ודוקא שלא ערבו במזיד אבל ערבו במזיד כגון שצריך לעשותו ולתקנו עם חמץ כגון אלמורי שכתבתי למעלה [פסחים כ"א ע"ב] אסו' אפי' אחר הפסח וצריך לבערו קודם הפסח כך כתבו בתוספות אבל בענין אחר מותר אפילו בפסח ועל זה סומכים לאכול מרקחות שנעשו קודם הפסח ובשר מליח בפסח שנמלחה קודם הפסח בכלי החמץ ומליח כרותח וכן גבינה מלוחה ודגים מלוחים. אבל אם נמלחו בפסח בכלי החמץ או אלו הדגי' ששורין הגוים במים בכלים שלהם בפסח אסורים מטעם חמץ שנתערב בפסח שבין שנתערב במינו ובין שלא במינו במשהו אסור כאשר אכתוב והגאונים היו מחמירים שלא לאכל מרקחות וגבינה ודגים זולתי אם נעשו קודם פסח בכשרות לענין חמץ וכן היה נוהג הרשב"א והר"י היה מתיר כחכמי צרפת ועכ"ז היה נוהג בו איסור במקום שנוהגים בו איסור וכתב ששמן ודבש מותר דאם לא כן הוה ליה גזרה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה גבינה לחה בפסח שנעשת בכלים של כל השנה ולא נמלחה בהן כתב רבינו אב"ן שמותרת כי עשיית הגבינה אינה על ידי חמין ואינו מפליט.
אם נמצאת חטה בתרנגולת צלויה או במצה מו' שעות ולמעלה עד ליל ט"ו אינו צריך אלא נטילה באותו מקום שנמצאת כך דקדקו בתוספות מההיא שכתבתי למעלה דאם נתערב חמץ קודם הפסח אפילו ביום י"ד וכו' עד הלילה שבטל שם.
<h2>דף עד.</h2>
הב' כל חמץ שנתערב בתוך הפסח בין שנתערב במינו בין שלא במינו אסור ואוסר בכל שהוא כך פשוט בפסחים ולפי מה שכתב רי"ף בסוף מסכת עבודה זרה תערובת חמץ אסור sבהנאה והראב"ד כתב מנין לו שאסור בהנאה ורש"י כתב שמותר בהנאה יבש ביבש כאשר אכתוב והתוספות כתבו שלח בלח אסור בהנאה וכל זה שכתבתי מיירי לח בלח אבל יבש ביבש נחלקו בו הפוסקים רש"י כתב בסוף עבודה זרה [ע"ד ע"א] במשנת אלו אוסרים ואיסורן בכל שהן וכו' וכתב רש"י חמץ בפסח הואיל ואין דרכו לימנות בטל ומשליך אחד מהן לנהר והשאר נותן לכלבו והקשו עליו ממה שכתב משליך אחד מהן כי כל מקום שהאיסור בטל בהתר אין להשליך אחד מהן כי הכל מותר כאשר כתבתי בדיני תערובת וכן כתבו בתוספות וגם הקשו עליו במ"ש שאסור באכילה ומותר בהנאה כי חמץ בפסח בכל מקום שאסו' באכילה גם בהנאה אסור ורי"ף כתב שם מעבודה זרה על ההיא דהרי אלו וכו' למעוטי מאי ובודאי מיירי יבש ביבש וכתב רי"ף וליתיה להאי כללא דהא קיימא לן דחמץ בפסח אסור ואוסר בכל שהוא ואפילו בהנאה ותמה עליו הראב"ד כמו שכתבתי וגם בתוספות הקשו עליו כי הא דאמרינן אוסר בכל שהוא דוקא לח בלח וכן עקר שאם נתערב חמץ בפסח לח בלח דבשא' איסורי' היה בנותן טעם משום דלא בדילי אינשי מיניה אוסר במשהו וכשם ששאר איסורי הנאה אם נתנו טעם בהתר נאסר אפילו בהנאה דטעם כעקר בין לאכילה בין להנאה כמו כן חמץ בפסח שאוסר בכל שהוא אוסר אפילו בהנאה וזהו לח בלח אבל יבש ביבש כמו שבשאר איסורין בטל ברוב חד בתרי כמו כן חמץ בפסח פיר' ומותר אפילו באכילה זולתי אם הוא דבר שבמנין כגון ככרות של בעל הבית אוסר תערובתו אפילו בהנאה כי יבש ביבש אין חלוק בין חמץ בפסח לשאר איסורין וכשאינו בטל אוסר אפילו בהנאה כדין שאר איסורי הנאה כי חמץ בפסח אסור בהנאה וכשביטל מותר אפילו באכילה וכן מוכח בסוגיא התם בסוף ע"ז וכן הסכימו בתו' והרשב"א כתב כרי"ף כי בחמץ בפסח שאיסורו בכל שהוא אין הפרש בין בלול ליבש ביבש דלא אמרינן ביה יבש ביבש חד בתרי בטל ובדיני תערובות [נט"ו ח"ה] כתבתיו.
